אני גלי שגיא. בת 52. אמא של ניב חיה ורון.
אישה שלא תכננה לעמוד על במה. לא תכננה לכתוב ספר. ובטח לא תכננה ללמוד את החיים דרך כאב. אבל החיים… לא תמיד שואלים אותנו.
בשנים האחרונות חייתי בתוך מסע שלא בחרתי. מסע של פחד, בתי חולים, תפילות, לילות בלי שינה, מלחמה על החיים של הבת שלי, ורצון אחד שלא עזב אותי לרגע — להציל אותה.
ובתוך כל זה היה גם רון שלי. הבן שלי. הלב שלי. העוגן שלי.
האמנתי בכל ליבי שלסיפור שלנו יהיה סוף אחר. הכול כבר היה מוכן. הספר היה מוכן. ההרצאה הייתה מוכנה. החלומות היו מוכנים.
והאמנתי באמונה שלמה שניב שלי תהיה שם. שתקרא את הספר בידיים שלה. שתשב בהרצאה הראשונה. שתראה את כל מה שכל כך חלמנו עליו יחד.
בחודש יוני 2026, אהבת חיי, הבת שלי ניב חיה, נפטרה בגיל 29. ומאותו רגע, שום דבר כבר לא חזר להיות אותו דבר.
והיום, כל מה שנולד מתוך המסע שלנו מקבל משמעות עמוקה הרבה יותר.
הספר ״המסע שלא בחרתי״, שנכתב מתוך החיים עצמם, הפך להיות חלק מהמורשת שלה. וההרצאה, שנולדה בשם אחר, קיבלה משמעות חדשה ושם חדש:
המשפט של ניב.
הדרך שלה.
והאור שהיא השאירה בלב של כולנו.
אני לא באה ללמד אנשים איך לחיות. אני רק מביאה אמת. אמת של אמא. אמת של אישה. אמת של לב שנשבר.
והיום, יותר מתמיד, יש לי שליחות אחת. להמשיך את האור של ניב. להנציח אותה. ולתת דרך הסיפור שלנו כוח, תקווה, אמונה ופרופורציות לכל מי שפוגש אותי בדרך.
אבל אני לא כותבת מהמקום שבו כבר הצלחתי. אני כותבת מתוך המקום שבו אני נמצאת עכשיו. מקום של געגוע שלא ייגמר לעולם. מקום של כאב שאין לו מילים. מקום שבו אני עדיין לא יודעת איך ממשיכים.
אני לא יודעת מה יהיה. אני לא יודעת איך תיראה הדרך שלי. אני רק יודעת דבר אחד.
הבת שלי האמינה בי. הבת שלי כל כך רצתה שהספר הזה ייצא. הבת שלי כל כך רצתה שההרצאה הזאת תגיע לאנשים. והבת שלי השאירה אחריה אור גדול מדי בשביל שאתן לו להיעלם.
ובמקביל, יש לי בן. רון שלי. הלב שלי. הסיבה שבגללה, גם ברגעים שבהם נדמה לי שנשברתי לגמרי, אני ממשיכה לנסות לנשום.
כי אם יש משהו שהילדים שלי לימדו אותי, זאת אהבה שאין לה סוף. וניב ורון… הם לא רק הילדים שלי. הם ה׳למה׳ שלי.
אז מתוך השבר הגדול ביותר של חיי… אני לא מספרת על ניצחון. אני לא מספרת על סוף טוב. אני לא מספרת על דרך שכבר מצאתי.
אני פשוט מנסה. מנסה לנשום. מנסה להמשיך. מנסה לקיים את מה שכל כך היה חשוב לניב. ומקווה, בכל ליבי, שיום אחד אבין באמת את משמעות שתי המילים שהיא השאירה לכולנו.
אני גלי שגיא. אמא של ניב חיה.
ואני רק בתחילת הדרך.